הרוכש סירב לשלם את דמי התיווך למתווך

סירוב לתשלום דמי תיווך בעסקת מכר בית שנרכש על ידי הנתבע

בית משפט לתביעות קטנות בחדרה דן במקרה מסוג זה.

 
התובע מתווך נדלן במקצועו (להלן: המתווך).
 
הרוכש חתם על טופס להזמנת שירותי תיווך במקרקעין (להלן: הסכם התיווך) לפיו הזמין מהתובע שירותי תיווך לדירת פנטהאוז.
במסגרת ההזמנה הרוכש התחייב לשלם לתובע דמי תיווך בשיעור 2% מסכום העסקה בתוספת מע"מ.
 
אין מחלוקת כי הרוכש הגיש באמצעות התובע הצעת מחיר לרכישת הנכס.
 
אין מחלוקת כי הרוכש ובת זוגתו רכשו את הנכס מידי המוכר בסך של 1,770,000 ₪.
 
המתווך שלח לנתבע סרטון של הנכס באמצעות הוואטסאפ ומאוחר יותר באותו היום הרוכש ראה פרסום של דירת פנטהאוז בת 5 חדרים ב אפלקציית "AD" – לוח מכירות אינטרנטי, והתקשר למספר הטלפון שצויין בפרסום.
 
במהלך השיחה עם בעלת הדירה, הבין הרוכש כי מדובר בדירה שאת הסרטון שלה שלח אליו המתווך עוד באותו בוקר.

המוכרים חתמו על טופס הזמנת שירותי תיווך במקרקעין בבלעדיות עם הרוכש, בו התחייבו לתת לתובע בלעדיות בשיווק הנכס והתחייבו לשלם דמי תיווך בשיעור 2% מסכום העסקה בצירוף מע"מ.   המחלוקת היא בשאלה – האם בנסיבות אלו זכאי התובע לדמי תיווך מידי הרוכש.   המתווך טען כי במשך תקופה פעל למציאת נכס מתאים לנתבע.

בתחילה הרוכש התעניין בדירות קרקע.
 
כאשר הרוכש הודיע כי מוכן לראות גם דירות פנטהאוז, המתווך שלח אליו את הנכס נשוא התביעה, אותו שיווק במשך תקופה מסוימת בעבר.
 
המתווך טען כי בסיכום עם המוכרים הקפיא למשך כשבועיים את שיווק הנכס, אולם חידש את השיווק עת העביר את הסרטון לרוכש.
 
המתווך טען כי קודם להקפאה והן לאחריה ביצע מספר רב של פעולות לשיווק הנכס, כגון פרסום בעיתונות מקומית, באתר המשרד, באתר יד 2, שיתוף פעולה עם מתווכים אחרים, תליית שלט על הנכס וקיום בית פתוח.
 
המתווך טען כי לאחר שחתם הרוכש על הסכם התיווך עמו, ולאחר שערך עמו סיור מקיף בנכס, ניהלו השניים במשותף מו"מ מול המוכרים.
 
המתווך טען כי הרוכש העביר דרכו למוכרים הצעות מחיר.
 
המתווך טען כי הצדדים חתמו על הסכם המכר במשרדו.
 

המתווך טען כי לאחר חתימת ההסכם שילמו לו המוכרים את דמי התיווך להם התחייבו בסך של 33,332 ₪.
 
המתווך טען כי הרוכש סירב לשלם את דמי התיווך, ואף לא חזר בו מסירובו גם לאחר שעורך דינו של המתווך שלח אליו מכתב התראה.
 

בכתב ההגנה הרוכש טען כי מאחר שראה את הנכס באפליקציה באופן עצמאי, ללא מעורבות המתווך, הרי שזה לא היה "הגורם היעיל" בעסקת המכר.   הרוכש טען כי בשיחה עם המוכרת, לאחר שראה כאמור את הנכס באפליקציה, מסרה לו פרטים על הנכס והציעה לו להגיע לנכס ולראותו.   הרוכש טען כי לשאלתו האם הנכס משווק באמצעות מתווך, השיבה המוכרת כי אכן הנכס משווק באמצעות המתווך.

מי היה הגורם היעיל בעסקת מכירת הדירה?

הרוכש טען כי ביצע שיחה עם המתווך ובה הבהיר כי מפאת הגינותו ויושרו ולפנים משורת הדין פונה אליו על מנת לבקר בנכס, אולם ככל שבסופו של דבר ירכוש את הנכס, דמי התיווך יהיו נמוכים משמעותית מהמקובל.
 
הרוכש טען כי בשיחה התווך אמר לו "אין לך מה לדאוג, ברור שלא אגבה ממך דמי תיווך רגילים, נסתדר על הסכום".
 
הרוכש טען כי בעת החתימה על הסכם התיווך למחרת, קיבל את הבטחתו של המתווך, כי מדובר בחתימה פורמלית בלבד, וכי למעשה יחול ההסכם בעל פה ביניהם, כפי שהתגבש בשיחה הטלפונית.
 
הרוכש טען כי המו"מ התנהך על ידו בלבד וללא מעורבות המתווך.
 
הרוכש טען המתווך סירב להצעתו לשלם דמי תיווך בשיעור 10,000 ₪, כאשר מציע לעשות הנחה של 5,000 ₪ בלבד.
 
הרוכש טען כי לאחר דין ודברים נחתם הסכם המכר במשרדו של התובע, ובעקבותיו שב המתווך על דרישתו שהרוכש ישלם את מלוא דמי התיווך, ודחה הצעה משופרת של הרוכש לשלם סך של 15,000 ₪.
 
הרוכש טען כי המתווך פעל בחוסר תום לב ובעשיית עושר ולא במשפט, תוך ניצול תמימותו והגינותו של הרוכש.
 
השופטת קבעה כי על פי סעיף 14(א) לחוק המתווכים במקרקעין, תשנ"ו – 1996 (להלן: " חוק המתווכים") קובע את שלושת התנאים לזכאות המתווך לדמי תיווך:
 
1. היותו בעל רישיון בתוקף
 
2. קיום תנאי סעיף 9 לחוק, קרי, כי הלקוח חתם על הזמנה בכתב לביצוע פעולת תיווך במקרקעין.
 
3. היותו הגורם היעיל שהביא להתקשרות הצדדים בהסכם מחייב .
 
השופטת קבעה כי אין מחלוקת כי התנאי הראשון והשני מתקיימים. ביחס לתנאי השני הרוכש טען כי בנוסף להסכם התיווך שבכתב נכרת הסכם נוסף בעל-פה, השונה ממנו. טענתו השניה של הרוכש היא כי התובע לא היה הגורם היעיל בעסקה, כלומר, התנאי השלישי אינו מתקיים.
 
השופטת קבעה כי מקבלת את גרסתו של התובע על פני זו של הרוכש.
 
השופטת קבעה כי השיחה בין הרוכש למוכרת ארכה 53 שניות בלבד, ואין זה סביר כי בפרק זמן קצר זה המוכרת הספיקה לתאר לנתבע את הנכס, להציע לראות את הנכס ולמסור בתשובה כי הנכס מפורסם גם על ידי המתווך ולומר לו כי כדאי שיגיע לראות את הנכס.
 

הרוכש טען כי הוא זה שהיה הגורם היעיל בעסקה

השופטת קבעה שמפירוט השיחות עולה השיחה בין הרוכש למתווך כי אכן בוצעה שיחה אך שיחה זו ארכה שניה אחת בלבד.
 
השופטת קבעה כי עצם חתימתו של הרוכש על הסכם התיווך, המעמיד מפורשות את שיעור דמי התיווך על 2% בצירוף מע"מ, מבלי שהוספה הערה או הסתייגות כלשהי ומבלי ששיעור זה תוקן, הרוכש אינו יכול להתכחש לתוכן החוזה עליו חתם.
 
השופטת פסקה כי המתווך אכן היה "הגורם היעיל" בעסקה.
 
השופטת פסקה כי בהתאם להסכם התיווך, על הרוכש לשאת ב – 2% מסכום העסקה בצירוף מע"מ.
 
מאחר וסכום העסקה הינו 1,770,000 ₪, הרי שעל הרוכש לשאת ב – 41,418 ₪.
 
לנוכח תקרת סמכותו של בית משפט זה נכון למועד הגשת התביעה, השופטת מחייבת את הרוכש לשאת בסך של 33,500 ₪.
 

בית המשפט לתביעות קטנות בחדרה פסק כי על הרוכש לשלם למתווך סכום של 33,500 ₪.

 
פרטי פסק הדין: 27122-10-18, ברקמייר נגד שושן
 
 
 
 
 

סירבו לשלם את דמי התיווך?

 
 
תנו לנו לעזור לכם לחצו כאן