אי גילוי נאות במכירת הרכב

סוכנות הרכבים הסתירה מידע מהותי על הרכב

בית משפט לתביעות קטנות באשדוד דן במקרה מסוג זה.

 
הנתבעת בשמה דיגיטל דרייב בע"מ עוסקת במכירת רכבים יד שניה.
 
התובעת רכשה מהנתבעת רכב פורד אוקוליין שנת ייצור 2000.
 
תמורת הפורד מסרה התובעת לנתבעת בעיסקת טרייד אין את רכבה פולקסווגן גולף 2000 סמ"ק שנת ייצור 2001 והוסיפה ושילמה סך של 8,000 ₪.

התובעת טענה כי הוצג בפניה על ידי נציג הנתבעת כי מחיר המחירון של הפורד במועד הרכישה הוא 31,500 ₪ וכי יש להוסיף למחיר זה בגין תוספות המצויות בפורד, על כן מחיר הפורד הוא 37,500 ₪.   התובעת טענה כי מחיר המחירון של רכב הגולף היה 29,500 ₪.   התובעת טענה כי לאחר הרכישה התברר כי לפורד אין תוספות בעלות של מחיר המחירון, וכמו כן יש להפחית מהמחיר, מאחר ומדובר באוטובוס זעיר ולתובעת אין רשיון לנהוג ברכב מעין זה.   התובעת טענה כי זמן קצר לאחר הרכישה, נאלצה לבצע ברכב תיקוני גרר בסך של 400 ₪.   התובעת טענה כי בחודש דצמבר 2012 מסרה את הפורד למכר שלה בשם איציק שהוא סוחר רכבים. איציק מסר לה כי מכיר את הפורד ואת עברו וכי הפורד שימש בעבר כרכב חברה ויש בו ליקויים רבים המפחיתים את ערכו.   התובעת טענה כי עקב מצבו של הרכב ירד ערכו בשיעור של 30% וכי הרכב נמכר לידי אלמוני תמורת 16,000 ₪.

התובעת טענה כי הנתבעת מסרה לה רכב השונה מן המוסכם, וכי הנתבעת הפרה את חובת הגילוי מכוח חוק מכירת רכב משומש (זכאות למידע וגילוי נאות) תשס"ח – 2008.
 
התובעת טענה כי חוזה המכירה לא נמסר לה ולא זכור לה האם החתימו אותה על חוזה ובכל מקרה לא נמסר לה טופס גילוי.
 
התובעת טענה כי זכאית לבטל את העסקה או לחילופין לזכותה בסכום של 31,500 ₪.
 

בכתב ההגנה הנתבעת טענה כי שבעה חודשים לאחר הרכישה התובעת פנתה אליה בבקשה להחליף את הפורד בטענה כי זה אינו תקין.
 
בכתב ההגנה הנתבעת טענה כי הוצע לתובעת להגיע למגרש הנתבעת ולבחור רכב אחר, אולם התובעת לא בחרה רכב אחר בטענה שאין באפשרותה להוסיף כסף ולאור מחירי הרכבים שהוצעו לה.

בכתב ההגנה הנתבעת טענה כי מסרה לתובעת את עברו של הרכב וברישיון הרכב מצוין כי מדובר באוטובוס זעיר וכי לפני מסירת הרכב ביקשה התובעת מהנתבעת לפרק את הכיסאות ברכב והנתבעת עשתה כן על חשבונה.   בכתב ההגנה הנתבעת טענה כי נתנה לתובעת אחריות של 3 חודשים ממועד הרכישה בגין תקינות המנוע, הגיר והשאסי.

סוכנות הרכב לא יידעה כי הרכב שימש כאמבלונס

בכתב ההגנה הנתבעת טענה כי האפשרות לביטול עומדת לתקופת זמן סבירה ומאחר והתובעת הודיעה על ביטול העסקה לאחר כ-8 חודשים, נוכח חלוף הזמן איבדה התובעת את זכות הביטול.
 
בכתב ההגנה הנתבעת טענה כי לא הפרה את הסכם המכירה והסכומים הנתבעים מופרכים ומוגזמים.
 
בכתב ההגנה הנתבעת טענה כי הובהר לתובעת כי מדובר ברכב הסעות כהגדרתו ברשיון הרכב.
 
על פי המחירונים שצורפו עולה כי המחירון של הפורד עמד על 34,000 ₪ וכי המחירון של הגולף עמד על 27,000 ₪ כך שהפער בין המחירונים הוא בשיעור של 7,000 ₪.
 
השופטת קבעה כי לאור הפער במחירונים ובהעדר נתונים נוספים לא ניתן לקבוע כי הסכום של 8,000 ₪ ששולם על ידי התובעת להשלמת הפער בין מחירון גולף למחירון הפורד הוא בלתי סביר או שנקבע על יסוד של הטעיה .

חובת הגילוי מכוח חוק מכירת רכב משומש

השופטת קבעה כי בהסכם בין הצדדים אין התייחסות לבעלויות קודמות ברכב ובוודאי שאינו מציין כי הרכב היה בעבר בבעלות חברה או בבעלות ציבורית.
 
השופטת קבעה כי מאחר והנתבעת לא ציינה הבעלות הקודמת במסגרת ההסכם, יש לקבוע כי לא עמדה בחובת הגילוי המוטלת עליה מכוח חוק מכירת רכב משומש.
 
השופטת אינה סבורה כי בנסיבות אלו יש בכדי להקים לתובעת זכות לבטל את העסקה, וזאת נוכח חלוף הזמן וכן מאחר שהתובעת כבר מכרה את הרכב לצד ג' והפכה את סעד הביטול לתיאורטי בלבד.
 
השופטת קבעה כי מאחר ואין חולק כי לשימוש הקודם ברכב קיימת השפעה על שווי הרכב מצאה להעמיד שיעור ההפחתה על שיעור של 25%. מאחר והוכח כי שווי הפורד במועד הרכישה עמד על 34,000 ₪ נמצא כי שיעור ההפחתה הוא בסך של 8,500 ₪.

בית משפט לתביעות קטנות באשדוד פסק כי על הנתבעת לשלם לתובעת פיצוי בסך של 8,500 ₪ בתוספת 200 ₪ הוצאות.

פרטי פסק הדין: 21698-06-13, והבה נגד דיגיטל דרייב בע"מ
 
 
 
 
 

נגרם לך נזק וזקוק לעזרה?

אז איך מתחילים? לחצו כאן