תביעות נזקי גוף
רשויות מקומיות |
בתי מלון |
רשלנות |
דוגמאות של תביעות לנפילות ונזקי גוף
צלקת מנפילה ממתקן שעשועים בגן ציבורי בירושלים
בית משפט לתביעות קטנות בירושלים דן במקרה מסוג זה.
התובע יליד שנת 1992.
בזמן שהתובע היה בן ארבע שנים וארבעה חודשים, עלה על מבנה מגלשה בגינת עץ הדר בשכונת שמואל הנביא בירושלים.
התובע נפל על הקרקע, והובהל באמבולנס לבית החולים.
התובע שהה בביתו כחודש לאחר האירוע וטופל באותו מועד ובמשך תקופה לאחר מכן.
ברבות השנים התובע נותר עם שתי צלקות בפניו.
בעת שהיה התובע צעיר, הילדים בני גילו צחקו עליו בשל הצלקת.
בעקבות הצלקת לתובע נגרם עיכוב גדול בשידוכים משך כמה שנים.
מבנה המגלשה היה חסר הגנות לילדים אשר להם הוא יועד.
לאחר נפילתו של התובע הוסף על המבנה מעקה.
הקרקע תחת המבנה היתה ריצוף אבן ולא חול או קרקע סופגת נפילות אחרת.
הנתבעת האחראית לכל הכרוך בהצבת מתקני בטיחות בגן המשחקים ויצירת תנאים בטיחותיים בו.
בכתב ההגנה עיריית ירושלים טענה כי 21 שנים לאחר האירוע הנטען איננה מאפשרת לה להתגונן כיאות.
בכתב ההגנה עיריית ירושלים טענה כי האחריות לפעוט בן ארבע המשחק בגן משחקים מוטלת על הוריו בלבד.
בכתב ההגנה עיריית ירושלים טענה כי באם היה ליקוי כלשהו במגלשה, על הוריו של התובע היה למנוע את עלייתו למתקן.
בכתב ההגנה עיריית ירושלים טענה כי לא התרשלה בשום צורה ואופן.
בכתב ההגנה עיריית ירושלים טענה כי יש להפחית מדמי הנזק, אם בכלל, את האשם התורם, או ההשתתפות של ההורים בגרימת הנזק.
במהלך הדיון ולשאלת השופט מדוע התביעה התעכבה עד יום לפני ההתיישנות, התובע מסר כי אמו ניגשה מספר פעמים לעירייה ודיברה איתם שיתקנו את העוול הזה.
השופט קבע כי בנסיבות העניין ובהעדר טענה לאחוזי נכות תפקודית, אין צורך בהגשת חוות דעת רפואית (תקנה 127 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984).
השופט קבע כי ההצקות שהתובע סבל לאורך ימי ילדותו ונערותו, כמו גם קשיים בשידוך מהימנות. בנוסף הצלקת תלווה את התובע לאורך המשך חייו ותמשיך לפגוע בחזותו.
השופט קבע כי מגיע לתובע בגין רכיב הכאב והסבל סך של 5,000 ₪ ופיצוי ישיר בגין קיומה של הצלקת (עגמת נפש) בסך של 25,000 ₪.
השופט פסק כי יש להפחית 20% מאחריותה של עיריית ירושלים למרכיב עוגמת הנפש.
בית משפט לתביעות קטנות בירושלים פסק כי על עיריית ירושלים לשלם לתובע פיצוי של 25,000 ₪ בתוספת הוצאות בסך של 2,000 ₪.
פרטי פסק הדין: ת"ק 43741-06-17, פלוני נגד עירית ירושלים
רשלנות |
גן שעשועים |
פציעה עקב החלקה בסופרמטרקט
בית משפט לתביעות קטנות בראשון לציון דן במקרה מסוג זה.
התובעת ערכה קניות בסניף רמי לוי פרדס חנה.
סניף זה שייך לרשת החנויות שבבעלות נתבעת 1.
התובעת טענה כי במהלך הביקור בסניף במחלקת הירקות, החליקה על משהו שנראה היה כמו קליפה של בננה אשר הייתה מונחת על הרצפה.
כתוצאה מכך, נפלה ונחבלה בכל חלקי גופה ובפרט בברך רגלה הימנית.
בעקבות הנפילה התובעת הייתה מקורקעת בביתה חודש וחצי, כאשר הברך הייתה נפוחה והיו כאבים, הכל היה שם שטף דם והתנפח עם הנפילה.
נתבעת 2 הינה חברת הניקיון שהיתה האחראית לביצוע עבודות הניקיון בסניף.
נתבעת 3 הינה קבלנית המשנה של נתבעת 2 אשר ביצעה את עבודות הנקיון בסניף בפועל.
בכתב ההגנה נתבעת 1 כפרה באחריותה לאירוע וטענה כי ככל שזה אכן ארע, הרי שנתבעות 2 ו-3 האחראיות הבלעדיות לניקיון הסניף והן אלה שצריכות לשאת באחריות כלפי התובעת. זאת בהתאם להסכם שנחתם עם נתבעת 2.
בכתב ההגנה נתבעת 2 טענה כי אכן נטלה על עצמה את האחריות לשירותי הנקיון בסניף.
בכתב ההגנה נתבעת 2 טענה כי נתבעת 3 שימשה כקבלן המשנה שלה לצורך הזה בהתאם להסכם שנחתם ביניהן נתבעת 3 הינה האחראית הבלעדית לאירוע ותוצאותיו.
בכתב ההגנה נתבעת 3 טענה כי מי שהיה האחראי בפועל על עבודת הניקיון שבוצע על ידי העובדים מטעמה היה מפקח מטעם נתבעת 1.
השופטת קבעה כי העובדה שבמסלול הליכתה של התובעת הייתה מונחת קליפה של בננה מהווה ראיה לכאורה לאי קיומם של סדרי ניקיון מספיקים במקום.
השופטת קבעה כי בהסכם ההתקשרות בין נתבעת 1 לנתבעת 2 אשר נטלה על עצמה את האחריות המלאה לכל מקרה של פגיעה באחד מבאי הסניף, הוכיחה נתבעת 1 כי נקטה באמצעי הזהירות הדרושים לשם מניעת הסכנה.
השופטת קבעה כי נוכח ההסכם הדומה שנחתם בין נתבעת 2 לנתבעת 3, מי שכשל במניעת הסכנה היא נתבעת 3.
התביעה כנגד נתבעות 1 ו-2 נדחית ללא צו להוצאות.
בית משפט לתביעות קטנות בחדרה פסק כי על נתבעת 3 לשלם לתובעת פיצוי בסך של 7,500 ₪ בתוספת הוצאות בסך 500 ₪.
פרטי פסק הדין: ת"ק 45310-04-17, שפלר נגד.1 רשת חנויות רמי לוי שיווק השקמה 2006 בע"מ .2 אשל ניקיון ואחזקה בע"מ .3 מ.א ניקיון ואחזקה בע"מ
עוגמת נפש |
ימי מחלה |
נזקי גוף מהחלקה ונפילה במקלחת בחדר בכפר הנופש ראש הנקרה
בית משפט לתביעות קטנות בקריות דן במקרה מסוג זה.
התובע נכה צה"ל הנעזר בקביים.
התובע טען כי בעת ששהה עם משפחתו בכפר הנופש לרגל חג השבועות, ניסה להיכנס למקלחת.
התובע טען כי לא היה במקלחת כל אמצעי עזר אשר יסייע לו במצבו המיוחד וזאת למרות שהדגיש זאת בדלפק הקבלה כי הוא נכה ולכן יזדקק לאביזרים מיוחדים במצבו.
התובע טען כי מחדלי הנתבעת באספקת העזרים המיוחדים, נאלץ להשתמש בקביים שלו בכדי לעמוד במקלחת.
כאשר ביקש לשבת במקלחת, השתמש בכיסא פלסטיק.
בסיום המקלחת, כאשר הסיט את וילון המקלחת על מנת לקחת מגבת, התובע החליק ונפל.
כתוצאה מהנפילה, גבו של התובע נחבט בחוזקה בכיור בתנועה סיבובית. כפות רגליו פגעו באסלה בחוזקה והתובע נחבל קשות בכל חלקי גופו.
התובע טען כי הנתבעת התרשלה בכך שלא התאימה את המקלחת לצרכיו של כל אדם בכלל או של אדם נכה בפרט על אף שהודיע התובע לנתבעים מבעוד מועד וכן שלא הניחו שטיח המונע החלקה בתוך המקלחת או על הרצפה מחוצה לה.
התובע טען כי הנתבעת התרשלה בכך שלא דאגה לניקוז ראוי במקלחת, דבר אשר גרם להצטברות מים במקלחת וקרוב לוודאי להחלקתו.
התובע טען כי ספג מכות חזקות בכל חלקי גופו, לרבות בגבו וכפות רגליו והיה מסוחרר למשך זמן ארוך לאחר נפילתו והתקשה אפילו לקרוא לעזרה.
התובע טען כי רעייתו שמעה את חבטת נפילתו, פתחה את דלת האמבטיה ומצאה את התובע שרוע על הרצפה, נאנק מכאבי תופת וכי בני משפחתו הרימו אותו מרצפת המקלחת כשהוא סובל מכאבי תופת וכן מתקשה לנשום ולדבר.
התובע טופל במסגרת קופת החולים ועבר אבחון מקיף, בדיקות וצילומים וצירף מסמכים רפואיים.
בכתב ההגנה הנתבעת טענה כי האירוע התרחש ללא קשר לאחריותה של הנתבעת, שכן היא נקטה בכל אמצעי הזהירות הנדרשים ואף למעלה מכך.
בכתב ההגנה הנתבעת טענה כי נוכח העובדה שהתובע נכה, סיפקה לו חדר צמוד קרקע עם דלתות רחבות וכי במקלחת היו ידיות אחיזה, שטיח נגד החלקה וכיסא פלסטיק לצורך ישיבה באמבטיה.
בכתב ההגנה הנתבעת טענה כי בכל חדר אמבטיה מספקת שטיחון /מגבת למניעת החלקה ומגבות נוספות אותן ניתן לספוג במקרה הצורך מים.
השופטת קבעה כי נותנת אמון בגרסתו של התובע לפיה נפל בחדר האמבטיה ונחבל כתוצאה מכך.
השופטת קבעה כי הנתבעת התרשלה והפרה את חובת הזהירות בעניין זה וזאת נוכח העובדה שהיו כיסאות פלסטיק לבנים במתחם החדר.
השופטת קבעה כי מקבלת את גרסתו של התובע ובני משפחתו כי בחדר לא הייתה ידית אחיזה וכיסא.
השופטת קבעה כי לתובע אשם תוקם מאחר ויכול היה להבחין כי אין כיסא באמבטיה ואף יכול היה לראות כאשר הצטברו המים בצורה אשר יש בה כדי לסכן אותו. בנוסף, היה יכול להבחין שאין מוט אחיזה.
השופטת קבעה כי אחריותו של התובע לנזק היא בשיעור של 40% ואחריותה של הנתבעת בשיעור של 60%.
השופטת פסקה כי יש לקבוע את סכום הנזק בסך של 4,000 ₪ בניכוי רשלנות תורמת של התובע בסך של 1,600 ₪.
בית משפט לתביעות קטנות בקריות פסק כי על הנתבעת לשלם לתובע פיצוי בסך של 2,400 ₪ בתוספת הוצאות בסך של 300 ₪.
פרטי פסק הדין: ת"ק 58605-02-17, כהן נגד כפר הנופש ראש הנקרה
חושש מתהליך הגשת התביעה וזאת למרות שהצדק עמך?
הפחד מלהתמודד עם הבירוקרטיה, גורם לך לוותר על העניין?
תן לנו לעזור לך
אז איך מתחילים? לחצו כאן