כיצד להתמודד עם פיצוי להטרדות טלפוניות מבתי עסק

פיצוי בגין קבלת שיחות טלפוניות מטרידות מחברת פלאפון

בית משפט לתביעות קטנות בראשון לציון דן במקרה מסוג זה.

 
התובע טען כי היה לקוח של הנתבעת לפני למעלה מ-9 שנים.
 
התובע טען כי משנת 2011 החל לקבל שיחות מכירה מטרידות מנציגי הנתבעת וזאת למרות בקשות מפורשות מצידו לנתבעת לחדול מלהתקשר אליו, הן בעל-פה והן בכתב, וזאת תוך הפרה של חוק הגנת הפרטיות, תשמ"א-1981 (להלן: "חוק הגנת הפרטיות") ושל חוק הגנת הצרכן, תשמ"א-1981 (להלן: "חוק הגנת הצרכן").
 
בכתב התביעה התובע הפנה גם לחוק התקשורת ( בזק ושירותים), תשמ"ב-1982 (להלן: "חוק התקשורת"), אולם בהמשך הבהיר כי אין הוא עומד על טענה להפרה לפי חוק זה.
 
התובע טען כי מרבית השיחות בוצעו ממספרים גלויים, בכל פעם ממספר אחר, באופן שמונע אפשרות לזהות את המתקשר.
 
התביעה מתמקדת ב-5 שיחות עם נציגי הנתבעת שבוצעו בשנים 2015 עד 2018, שהוקלטו ותומללו על ידי התובע.
 

התובע טען כי ניסה להגיע לפשרה עם הנתבעת אך הפיצוי שהוצע לו לא שיקף שנים של הטרדה.   התובע טען כי מדובר בתופעה רחבה, שיש ליתן עליה את הדעת, וכי רק פסיקת פיצוי משמעותי ירתיע את הנתבעת מהמשך ביצוע פעולות אלו.   בכתב התביעה התובע דרש פיצוי ע"ס 7,500 ₪.

הנתבעת טענה כי דין התביעה להידחות מחמת שמדובר בתביעה מופרזת וחסרת תום לב שתוכננה מראש בניסיון להוציא מהנתבעת כספים שלא כדין.
 
הנתבעת טענה כי מדובר רק בחמש שיחות על פני תקופה של ארבע שנים, שיחה אחת בכל אחת מהשנים 2015 עד 2017 ושתי שיחות בשנת 2018, כך שלדידה אין בשיחות האמורות משום פגיעה בפרטיות.
 
הנתבעת טענה כי אין מדובר בשיגור דבר פרסומת כמשמעו בסעיף 30 א(י) לחוק התקשורת היות ושיחת טלפון אנושית לא נכללה בחוק התקשורת.
 
הנתבעת טענה להיעדר יריבות, מאחר וייתכן כי השיחות בוצעו על ידי משווקים עצמאיים שמבצעים פניות ללקוחות פוטנציאליים.
 
הנתבעת טענה כי ככל שיתברר שאותן שיחות בוצעו על ידם, הרי שמדובר בגוף בעל אישיות משפטית נפרדת ותובענה זו הייתה צריכה להיות מוגשת כנגד אותם משווקים.
 

הנתבעת טענה כי ככל שייקבע שהתקיימו יחסי שולח שלוח, הרי שמדובר בפעולה בחריגה מהרשאה ולכן אין לחייב את הנתבעת בגינה.   הנתבעת טענה כי המספרים שמהם בוצעו השיחות אינם שייכים לה, וכי האחרונה אף לא קיבלה מכתב התראה שלטענת התובע נשלח אליה בפקסימיליה, מבלי לצרף את אישור שליחתו, כאשר לשיטתה של הנתבעת, פנייתו הראשונה של התובע אליה בעניין זה הייתה בשנת 2019 והנתבעת פעלה להסרת פרטיו מרשימת הלקוחות הפוטנציאליים.

כמה פיצוי אפשר לקבל משיחות טורדניות?

במהלך הדיון בבית המשפט התובע השמיע הקלטות של חמש השיחות עם נציגי הנתבעת.
 
השופטת קבעה כי דין התביעה להתקבל באופן חלקי.
 
השופטת קבעה כי על פי חוק הגנת הפרטיות יש איסור על פגיעה בפרטיותו של אדם. סעיף 2(1) לחוק הגנת הפרטיות קובע כי הפגיעה בפרטיות היא, בין היתר: "בילוש או התחקות אחרי אדם, העלולים להטרידו, או הטרדה אחרת". בנוסף, פניות חוזרות ונשנות לצרכן במטרה לעניין אותו בהתקשרות עם עוסק, למרות שאותו צרכן הביע באורח מפורש את רצונו כי העוסק יימנע מלפנות אליו, מהווה הפרה של סעיף 3( ב)(4) לחוק הגנת הצרכן אשר כותרתו " איסור השפעה בלתי הוגנת".
 
השופטת קבעה כי התובע הצליח להוכיח קיומן של פניות לא מעטות מטעם הנתבעת, גם אם אלו מתפרשות על תקופה של מספר שנים, לאחר שחמש שיחות הוקלטו על ידי התובע.
 
השופטת קבעה כי בשיחות המוקלטות שהושמעו בדיון חזר התובע, פעם אחר פעם, על האמירה המפורשת שלפיה הנתבעת מתבקשת להפסיק להתקשר אליו שכן השיחות מטרידות אותו, וכי אין לו כל צורך בהתקשרות עם הנתבעת הואיל והוא מקבל שירותי תקשורת ממקום עבודתו.
 
השופטת קבעה כי בשיחות המוקלטות הובטח על ידי נציגי הנתבעת כי פרטיו של התובע יוסרו ממאגר המידע של הנתבעת לבקשתו, על מנת להפסיק להטרידו, אולם השיחות הטלפוניות המשיכו.
 
משמיעת השיחות השופטת קבעה כי עסקינן בשיחות מיותרות ומכבידות שבוצעו לטלפון הנייד של התובע, המטרידות את התובע במהלך עיסוקיו הרגיל בניגוד לרצונו.
 
השופטת קבעה כי לא ניתן לקבל את טענת הנתבעת לפיה מדובר בשיחות של " רק" פעם או פעמיים בשנה, והיה על הנתבעת לחדול ולהטריד את התובע כפי בקשתו הברורה מהנתבעת.
 
השופטת קבעה כי האמור לעיל עונה על ההגדרה של פגיעה בפרטיות.
 

להתמודד מול גוף גדול שממשיך להטריד

השופטת קבעה כי פגיעה בפרטיות היא עוולה אזרחית וחלות עליה הוראות פקודת הנזיקין [ נוסח חדש], וכך גם באשר לפגיעה בחוק הגנת הצרכן.
 
חוק הגנת הפרטיות מסמיך את בית המשפט לפסוק פיצוי ללא הוכחת נזק בגין הפרת החוק בסך של עד 50,000 ₪, ככל שאכן הוכחה קיומה של הטרדה, ואילו חוק הגנת הצרכן מאפשר לתובע לקבל לפיצוי בגן הפסד הנוחות שנגרם לו.
 
השופטת לא שוכנעה כי הנתבעת עשתה כל שביכולתה בכדי למנוע את השיחות האמורות.
 
השופטת לא שוכנעה כי הנתבעת קיבלה את הפקס ששלח התובע משלא הוצג אישור משלוח או קבלה, אך התובע הבהיר לנציגי הנתבעת שפנו אליו טלפונית כי הוא מבקש הסרת פרטיו והוא נענה כי העניין יטופל על ידם, דבר שלא נעשה.
 
השופטת קבעה כי אין מחלוקת שמי שהתקשר לתובע היו נציגים של הנתבעת ולא ראתה לנכון לקבל את טענת הנתבעת כי מדובר במשווקים חיצוניים שאין לנתבעת שליטה עליהם.
 
השופטת קבעה כי הטענה נטענה בעלמא וללא כל פירוט, כאשר לא נטען מיהם אותם המשווקים שפנו לתובע, ומחדל זה רובץ לפתחה של הנתבעת שלא הרימה את נטל ההוכחה הדרוש לקבלת טענה זו.
 
השופטת קבעה כי אף אם היה מורם נטל ההוכחה הדרוש, הנתבעת היא זו שמעבירה את פרטי הצרכנים למשווקים והיא זו שביכולתה למנוע מהמשווקים ליצור קשר עם צרכן המבקש להימנע בכך.
 
השופטת קבעה באשר לסכום הפיצוי כי אין חולק כי בשונה מחוק התקשורת, חוק הגנת הפרטיות לא מפרט שיקולים מנחים באשר לאופן קביעת הפיצוי אלא רק קובע את גובה הפיצוי המקסימלי שניתן לפסוק לתובע ללא הוכחת הנזק, במידה ותוכח ההטרדה.
 
השופטת קבעה כי מדובר בטענה לעשרות שיחות טלפוניות במשך תקופה של שמונה שנים, כאשר חמש שיחות שבוצעו בין השנים 2015 ועד 2018 תועדו על ידי התובע. בהינתן תקופת ההתיישנות של תביעה אזרחית הקבועה בחוק הגנת הפרטיות , פוסקת לתובע פיצוי כספי רק בגין שיחות מהעת האחרונה, כלומר בגין שלוש השיחות המתועדות במהלך השנים 2017 ו-2018, כאשר בקביעת סכום הפיצוי לכל שיחה ניתן להתחשב גם בקיומן של שיחות בשנים קודמות.
 

בית משפט לתביעות קטנות בראשון לציון פסק כי על הנתבעת לשלם לתובע פיצוי כולל בסך 3,000 ₪ בתוספת הוצאות בסך 750 ₪.

 
פרטי פסק הדין: 1708-02-19, זילברמן נגד פלאפון תקשורת בע"מ
 
 
 
 
 

נגרם לך נזק וזקוק לעזרה?

אז איך מתחילים? לחצו כאן